1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (ב"ל 49011-03-11; השופט יוחנן כהן) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20.2.2011 (להלן:
הוועדה), אשר קבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור 19%. המבקש בבקשתו מבקש לבטל את החלטת הוועדה ולהותיר על כנה את החלטת הוועדה מיום 4.5.2006 אשר קבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור 44%.
2. העובדות הרלבנטיות לענייננו בקליפת האגוז הן אלו: המבקש נפגע ביום 6.12.2000 פגיעה לבבית שהוכרה כתאונת עבודה; ביום 4.5.2006 ועדה רפואית לעררים קבעה למבקש נכות יציבה בשיעור של 44% וזאת לאחר ניכוי מצב קודם, וכאשר חלק מהנכות הינה נכות נפשית; על קביעה זו הגיש
המבקש
ערעור לבית הדין האזורי (בל 2032/06), אשר נדחה. על דחיית הערעור הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית דין זה (בר"ע 179/09) ובמסגרתה ניתן פסק דין בהסכמה ביום 13.11.2007 שהחזיר את עניינו של המבקש אל הוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייעץ עם מומחה קרדיולוגי; אותה ועדה התכנסה ביום 28.12.08 בעקבות פסק דין זה, קיבלה את מסקנותיו של המומחה הקרדיולוגי (ד"ר מיטס), וקבעה כי לא נותרה למבקש נכות לבבית; על החלטה זו הגיש המבקש ערעור, והיו עוד מספר "גלגולים" של התיק בוועדות; הוועדה מושא הבקשה התכנסה בעקבות פסק דין מיום 12.7.2010, שהחזיר את עניינו של המבקש לוועדה (בל 30476-03-10) בהסכמת הצדדים בהתאם להוראות הבאות:
"יוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לערעורים באותו הרכב שדנה בעניינו לאחרונה על מנת ש: -
א.
תבחן פרוטוקול של וועדה רפואית לעררים מיום 4.5.06 אשר קבעה למערער נכות של 44% (כולל תקנה 15 וכולל 5% נכות נפשית). החלטה זו של הוועדה הרפואית לעררים בוטלה בהחלטתו של בית הדין הארצי, ואולם כאמור הוועדה תבחן פרוטוקול זה ותתייחס גם אליו, תוך שהיא נותנת דעתה לעובדה שערעורו של המערער נסב בעיקר על החלטת הוועדה לנכות מנכותו מחצית בגין מצב קודם.
ב.
הוועדה תתייחס לשלושת חוות הדעת הרפואיות שניתנו על ידי ד"ר רסין, וככל שחוות הדעת אינן מקובלות עליה, תנמק את חוות דעתה באופן מפורט אשר יאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה".
3. הוועדה דנה בעניינו של המבקש בשתי ישיבות. בישיבה ביום 19.12.2010 קבעה הוועדה בזו הלשון:
"הוועדה התכנסה מתוקף פס"ד. ובהמשך לבדיקתו של התובע (המבקש כאן, ע.ר) מיום 30.8.2010. לפי הנחיות בימ"ש הוועדה דנה מחדש בהחלטות הוועדה לעררים מ-4.5.06, הוועדה עיינה מחדש בכל חוו"ד שנתנו ע"י ד"ר רסין וסיכום רפואי ע"י אילן מיטס. בנושא ערעור התובע לגבי מצב קודם: הוועדה אינה מייחסת את גורמי הסיכון שמהם סבל התובע לנכותו הקיימת אלא לתחלואה לבבית שחלה והתבטאה בשנת 99 בכאבים בחזה ומיפוי טליום שהדגים/העלה חשד לדלקת בקיר התחתון למרות שלא הוכחה מחלת לב בתקופה זו ע"י צנתור (שלא נעשה) מפרשת הוועדה סימנים אלו כמחלת לב פעילה שהבשילה לכדי אוטם קטן שהוכר כתאונה. בזה חולקת הוועדה על דעת ד"ר רסין. מעיון בבדיקות אקו לב שבוצעו לתובע במשך השנים נמצא שבתקופה מיד לאחר הניתוח שנמשך זמן ממושך, הייתה ירידה בינונית בתפקוד הלב אבל כבר ב-4.6.02 נמצא תפקוד תקין של חדר שמ'. הוועדה החליטה לדון בכל הנכות החל מיום התאונה. לגבי מצב קודם, הנכות טרם התאונה מוערכת ע"י הוועדה ב-12.5% לפי סעיף 9(2)א' במחציתו לאור מבחן מאמץ תקין למרות גורמי סיכון מרובים. וכך גם בשנים עוקבות בהמשך במס' אקויים. לכן נכותו עד 4.6.02 היא בגובה 40%. מכאן ואילך, נכותו כיום הצמיתה בגובה של 25% לפי 9(1)(ג)(2). מנכות זו יש להפחית מצב קודם של 12.5% שנזכר לעיל". בסיכום ומסקנות קבעה הוועדה כי:
"בסיכום מדובר בתובע אשר פיתח ב-12/00 אירוע לבבי קטן. נחשב לקטן מהסיבות הבאות: לא היו שינויים בא.ק.ג ולא עלייה באנזימי הדם. בעקבות האירוע הקל הזה עבר צינתור וטופל על ידי מעקפים, טיפול ששמר על סיבוכים עתידיים עקב מחלה טרשתית וכפי שעולה מתפקוד הלב במשך השנים חל שיפור בתפקוד הן החדר הימני והן החדר השמאלי הוועדה מוסיפה את הנכות הפסיכיאטרית. לאור מורכבות התיק הוועדה מבקשת דיון נוסף ללא נוכחות". בישיבת הוועדה ביום 20.2.2011 קבעה הוועדה בזו הלשון:
"המשך דיון מיום 19.12.10. הוועדה חזרה ודנה בכל הנתונים שבתיק בהמשך לרישומים שבהם נימקה הוועדה את עמדתה במצב קודם כולל העובדה שנמצא מפוי לב פתולוגי שנה טרם התאונה. אבל פס"ד מורה לוועדה
לא לנכות מצב קודם על סמך ממצאים אלו (פס"ד 8.7.08). אך, לפי פס"ד הנוכחי מ-12.7.10 על הוועדה לדון מחדש ולהתייחס לפרוטוקול מ-4.5.06 (דבר שנעשה כבר בדיון קודם מ-19.12.10), להתייחס לחוו"ד ד"ר רסין (3 הועדות) גם נעשה ב-19.12.10". בפרק הסיכום ומסקנות קבעה הוועדה:
"לכן נכותו שלבבית הינה 25% לפי ס' 9(1)(ג)(2). מנכות זו יש להפחית מצב קודם לפי ס' 9(2)(א) במחצית 12.5%. הוועדה מקבלת את חוו"ד פסיכיאטרית בשיעור 5% לפי ס' 34 בין א' לב'".
4.
המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי על החלטת הוועדה בטענה כי הוועדה טעתה, מאחר ולא הזהירה אותו כי היא עשויה להפחית את דרגת נכותו, ולא אפשרה לו למשוך את ערעורו. בנוסף טען המבקש, כי טעתה הוועדה בכך, שלא התייחסה לכך, שבעבר נקבעה לו דרגת נכות בשיעור 44% עקב מצבו הלבבי. מנגד טען המשיב (להלן:
המוסד), כי הוועדה התכנסה לאחר שהוגש ערר של המוסד עצמו, ולאור פסקי דין של בית הדין לעבודה, ולכן לא היה מקום להזהיר את המערער כי הוועדה רשאית להפחית מהנכות שנקבעה קודם לכן.
5.
בית הדין האזורי, דחה את ערעור המבקש על החלטת הוועדה מהנימוק הבא:
"לאור השתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל, לא ניתן לקבל את טענת המערער [המבקש כאן, ע.ר] כי יש להתיר את החלטת הוועדה הרפואית מיום 4.5.2006 על כנה ולהותיר את המערער עם דרגת נכות בשיעור של 44%. מאחר ועל אותה החלטת ועדה הוגש ערעור על ידי המוסד וכל הוועדות שהתכנסו לאחר מכן, התכנסו בעקבות אותו ערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי.
בנסיבות הללו, לא ניתן לראות את הוועדה כוועדה שהתכנסה לבדיקה מחודשת אלא כוועדה שהתכנסה בעקבות ערעור המוסד ולא היה צורך להזהיר את המערער לגבי האפשרות שתופחת נכותו. הוועדה בדקה את המערער, עיינה בתיקו הרפואי, הייתה ערה להחלטת הוועדה הרפואית מיום 4.5.2006, דנה בכל הנתונים שבתיק ונימקה את עמדתה היטב".
6. לאחר עיון בפסק הדין שבערעור, בפרוטוקול הוועדה, ובכלל החומר שבתיק, עולה לכאורה, כי לא המוסד הוא אשר הגיש את הערעור לבית הדין האזורי על החלטת הוועדה מיום 4.5.2006 אלא המבקש, ומשכך הנימוק שמציין בית הדין האזורי בפסק דינו, איננו יכול להצדיק את העדר אזהרתו של המבקש על ידי הוועדה, מפני כוונתה להקטין את אחוזי הנכות הצמיתה. עוד יצוין, כי העתק הערר שהגיש המוסד לבקשת בית דין זה במסגרת ההחלטה מיום 21.2.2012 מלמד כי מדובר בערר על ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר התכנסה בחודש מאי 2005 וקבעה למבקשדרגת נכות זמנית של 30%,ואין מדובר בערעור על החלטת הוועדה מיום 4.5.2006. כמו כן, מכותרת פסק הדין (בל 2032/06) ולשונו, ניתן ללמוד באופן ברור כי מי שהגיש את הערעור על החלטת הוועדה מיום 4.5.2006 הוא המבקש ולא המוסד.
7. לאור האמור, מתבקשת תגובת המוסד לשאלה, מדוע לא יוחזר עניינו של המבקש אל הוועדה על מנת שתשקול פעם נוספת את גובה דרגת הנכות היציבה ,בהתייחס, בין היתר, לפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 4.5.2006, ובהתאם להנחיות בית הדין האזורי בפסק הדין מיום 12.7.2010 (בל 30476-03-10). ככל שתגיע למסקנה כי יש מקום להפחית את דרגת נכותו של המבקש מזו שנקבעה בהחלטת הוועדה מיום 4.5.2006, תתרה על כך בפני המבקש ותשמע את טענותיו בעניין טרם תגיע למסקנה סופית.
8. המוסד יגיש את תגובתו להחלטה זו עד ולא יאוחר מיום
22.7.2012
.
ימי
הפגרה יבואו במניין הימים. ככל שהמוסד לא יסכים להצעה, יגיש את תגובתו לבקשת רשות הערעור.
9. מטעמי יעילות הדיון בהליך, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, הצדדים מתבקשים עד ליום 22.7.2012 (ימי הפגרה יבואו במניין הימים) ליתן תגובתם לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. הפגרה תבוא במניין הימים.
10. עם הגשת תגובות הצדדים או בחלוף המועד להגשתה יועבר התיק לעיוני.
ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ב (08 יולי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.